<h1>האגודה</h1>
<h2>דף ב.</h2>
שבעת ימים קודם יום הכפורים מפרישין כהן גדול מביתו ללשכת פרהדרין. ומתקנין לו כהן אחר תחתיו שמא יארע בו פסול, רבי יהודא אומר אף אשה אחרת מתקנין לו שמא תמות אשתו שנ' [ויקרא ט"ז] וכפר בעדו ובעד ביתו אמרו לו אם כן אין לדבר סוף.
וכן כהן השורף פרה. מפרישין ללשכת אבן, כי כל מעשי' בכלי גללים ובכלי אבנים.
<h2>דף ב:</h2>
ואפי' למאן דאמר שמיני רגל בפני עצמו הני מילי לענין פז"ר קש"ב [פייס] שכל ימי הסוכה היה לכל המשמרות די לעבוד וביום שמיני פר אחד [ואיל אחד] ושבעה כבשים לכן היו מפייסין. זמן שהחיינו. רגל מת לו מת קודם הרגל יום שמיני עולה לשבעה כדאמרינן במועד קטן [כ"ד ע"ב] הרי כאן כ"א יום. קרבן כל [ימי] החג מתמעטין והולכין ויום שמיני בפני עצמו. שיר למנצח על השמינית ואומר כל המזמור ולא כשאר ימי החג שחולקין מזמור לשנים. ברכה ברכת המזון ותפלה וקידוש מזכירין שמיני עצרת, בתוספות.
<h2>דף ד:</h2>
משכחת דבי"ז בתמוז נשתברו הלוחות, כ"ד דסיון ושיתסר דתמוז.
<h2>דף ה.</h2>
בימי המלואים צריכין לכתחילה ריבוי ומשיחה ז'.
<h2>דף ה:</h2>
כיצד הלבישו למיסבר קראי פליגי אי אבנט כהן גדול זהו דכהן הדיוט.
<h2>דף ח.</h2>
הרי שהיה שם כתוב על בשרו. ומסיק בגמרא דכולי עלמא טבילה בזמנה מצוה, עיין סוף פרק (בנות כותים) [המפלת] (ועיין בתוספות דף ח' פרק זה שכתב ר"ת לאו מצוה).
<h2>דף ט.</h2>
יראת ה' תוסיף ימים זה מקדש ראשון שעמד ת"י ולא שימשו אלא י"ח כהנים [גדולים].
<h2>דף י.</h2>
כל בית שאינו עשוי לצורך הקיץ ולחורף פטור מן המזוזה שנאמר [עמוס ג'] והכתי בית החורף על בית הקיץ, בית סתמא לא איקרי. סוכת חג רבי יהודה מחייב במזוזה משום דדירת קבע בעינן וחכמי' פוטרים דדירת עראי הוא.
<h2>דף יא.</h2>
בשעריך אחד שערי בתים וחצירות ועיירות ומדינות, אמר ליה אביי לרב ספרא הני אבולי דמחוזא מ"ט לא עבדו רבנן מזוזה ומסיק משום סכנה דתניא מזוזת היחיד נבדקת פעמיים בשבוע מזוזת הרבים נבדקת פעמיים ביובל ואמ' רבי יהודה מעשה בארטבין וכו'. והנה בעת שנעשו השערים ברחוב [היהודים ב]קלוני"א ושאלתי את רבותי בגליל העליון אם יש לעשות מזוזה ולא השיבוני והי' בדעתי להוציא על זה כי בסיעתא דשמיא נבנו על פי [נוסח מהר"י ווייל. והיה בדעתי להוציא על זה בסייעתא דשמיא נכוני על כני]. ובינותי כי שערי קהילת וורמש"א לא היה בהם מזוזה ונתתי אל לבי, וגם תלמיד אחד הזכיר לי מהני אבולי דמחוזא דפטירי משום סכנה הכי נמי אחרי שכותים דרים בתוכה ובית העצה תוך הרחוב פטור.
בית הכנסת, בית המדרש דלית ביה דירה פטורין עיין פרק הקומץ רבה [ל"ג ע"א].
בית הכסא בית הבורסקי פטורים וכן מקום שנשים רוחצות או מתקשטות שם דאינם לכבוד.
<h2>דף יב:</h2>
אבנטו של כהן הדיוט רבי ורבי אלעזר ברבי שמעון חד אמר של כלאים וחד אמר של בוץ.
<h2>דף יג.</h2>
דכניס לה בירושלמי [ה"א] אמר הדין דמכניסין אלמן אלמנה בערב שבת צריך לייחד עמהם מבעוד יום שלא יהי' כקונה קנין בשבת.
דמגרש לה על תנאי מכאן משמע דכהן יכול לגרש על תנאי ולא הוי ריח הגט וכן איתא בפרק הזורק גט [פ"א ע"א].
<h2>דף יד.</h2>
כל שבעת הימים זורק הדם ומקטיר קטורת ומטיב הנרות ומקריב ראש ורגל ושאר כל הימים אם רצה להקריב מקריב שכהן גדול מקריב בראש ונוטל חלק בראש.
<h2>דף יח.</h2>
מסרו לו שני זקנים ואמרו לו קרא בפיך וקורין לפניו סדר היום. שחרית מעמידין אותו בשער מזרח ומעבירין לפניו פרים ואלים וכבשים, כל שבעת הימים לא היו מונעים ממנו מאכל ומשתה מלבד ערב יום הכפורים ואין מאכילין אותו דבר המביא לידי קרי, הנהו דמפרש בגמרא (דף יח) [ע"ב] אכסניא לא יאכל בצים ולא ישן בטלית של בעל הבית.
<h2>דף יח:</h2>
רב אמר מאן הויא ליומא והא אמר תבעוה לינשא ונתפייסית צריכה שבעה נקיים, יחודי הוה מיחדי לאו יחוד עם הכלה, דהא אמרינן פר' קמא דכתובות [ד' ע"א] הוא ישן בין האנשים והיא ישינה בין הנשים, אלא מיחדין להם הנשים והם בודקות עצמן בכל יום עד שתיבעל.
מסרוהו לזקני כהונה לעלי' בית אבטיניס השביעוהו הוא בוכה והן בוכין. אם הי' חכם דורש, אם רגיל לקרות קורא, או קוראין לפניו, זכרי' בן קבוטל אומר הרבה פעמים קריתי לפניו בסדר דניאל.
<h2>דף יט:</h2>
הקורא שמע לא ירמוז ולא יקרוץ בפרק ראשון אבל בפרק שני מותר, ודברת בם בקריאת שמע מפני היראה ולא בתפלה אפי' מיראה וכבוד.
ביקש להתנמנם פרחי כהונה מכין לפניו באצבע צרדה ואומרים עמוד והפג על הרצפה.
<h2>דף כ.</h2>
השטן בגימטריא שס"ד כי ביום הכיפורים אין לו רשות להסטין ודוקא עבירות שנעשו בו ביום.
בי"ה תורמין מחצות.
<h2>דף כא.</h2>
י' נסים במקדש [ע"ב] וה' דברים שחסרו במקדש שני.
<h2>דף כב.</h2>
בראשונה כל מי (שירצה) [שרוצה] תורם. לסוף אומר להם הצביעו. ארבע פייסות היו שם וזה הראשון.
<h2>דף כב:</h2>
כל המונה ישראל אפי' לדבר מצוה עובר בלאו.
בן שנה שאול במלכו כבן שנה לחטא, מתקיף לה רב ואימא כבן שנה שמלוכלך בטיט ובצואה חזא סיוטא בחילמא. מכאן אני מוכיח אדם שאומר לחבירו אתה משקר כממזר צריך לעשות לו דין דגמרא דמפרש במסכת קידושין [כ"ח ע"א] ואינו יכול לטעון כמו ממזר ולא ממזר.
<h2>דף כח.</h2>
אמר להם הממונה צאו וראו אם הגיע זמן השחיטה, זה הכלל כל המיסך רגליו טעון טבילה וכל המטיל מים טעון קדוש ידים ורגלים.
<h2>דף כט:</h2>
בשלמא רגליו משום ניצוצות דאסור לאדם שיצא בניצוצות שעל רגליו, זאת אומרת [ל' ע"א] מצוה לשפשף. פירשו בתוס' מהכא חזינא המטיל מים בתוך הסעודה ולא שיפשף ניצוצות שעל גבי רגליו ולא נגע בטינוף אינו צריך ליטול ידיו ואפי' נכנס לאכול, שיפשף נוטל ואינו מברך על נטילת ידים.
<h2>דף ל.</h2>
צואה במקומה, יושב נראה, ועמד אינו נראה, אסור לקרוא קריאת שמע כנגדה.
ת"ר הלכה בסעודה, אדם יוצא להשתין מים נוטל ידו אחת ונכנס, דיבר עם חבירו והפליג נוטל שתי ידיו וכשהוא נוטל אל יטול מבחוץ אלא נכנס ויושב במקומו ונוטל כדי שיראו האחרים שנטל. ואינו מברך על נטילת ידים ולא ברכת המוציא אכן בפרק ערבי פסחים [ק"ג ע"ב] פירש דמברך ברכת המוציא גבי כיון וכו' איתסר לכו למישתי. והוא הדין אם נפנה לגדולים נוטל ואינו מברך על נטילת ידים בתוך הסעודה.
פרשו סדין של בוץ בינו לבין העם חמש טבילות טובל בו ביום וכולם בקדש על גג בית הפרוה חוץ מזו הראשונה. חמש טבילות ועשרה קידושין.
<h2>דף לא:</h2>
קטורת של הערב בין איברים לנסכים. אם היה כהן גדול זקן או איסטניס מחמין לו חמין ומטילים לתוך הצונן כדי להפיג צינתו. יש מביאין ראיה לנשים בחורף לעשות כן.
<h2>דף לב.</h2>
ובא אהרן אל אהל, כל הפרשה על הסדר לבד מזו. תמיד השחר בבגדי זהב, עבודת היום בבגדי לבן, אילו ואיל העם בבגדי זהב, הוצאת כף ומחתה בבגדי לבן, תמיד הערב בבגדי זהב.
<h2>דף לג.</h2>
אביי מסדר משמי' דגמרא אליבא דאבא שאול מערכה קודמת למערכת הקטורת מערכת הקטורת לסידור שתי גזירי עצים סידור שתי גזירי עצים לדישון מזבח פנימי דשון מזבח פנימי להטבת ה' נרות, הטבת ה' נרות לדם תמיד, דם תמיד להטבת ב' נרות, הטבת שתי נרות לקטורת, קטורת לאיברים, איברים למנחה, מנחה לחביתים, חביתים לנסכים, נסכים למוספין, מוספין לבזיכין, בזיכין לתמיד הערב.
<h2>דף לג:</h2>
שמע מינה מדריש לקיש עבורי דרעא אטוטפתא אסור. יש להשים בתיק תפלין, של ראש תחילה כדי שיהו של יד למעלה למען לא יעבור על המצות ויניחה תחילה ואחרי כן של ראש.
<h2>דף לה:</h2>
הלל מחייב העניים על ביטול תורה ומצות, רבי אליעזר
בן חרסום העשירים, יוסף הצדיק את הטרודים ביצרם.
<h2>דף לו.</h2>
כיצד סומך עומד במזרח ופניו למערב.
<h2>דף לו:</h2>
כיצד מתודה, חטאתי עויתי פשעתי, אמר רבה בר שמואל אמר רב הלכה כחכמים ואע"ג דקאמר קרא נושא עון ופשע וחטאה וסימן כסדר אלף בית חע"פ באנא בשם יש אומרים אנא השם חע"פ אנא בשם כפר נא ויש גרסי שניהם אנא השם.
<h2>דף לז.</h2>
הילני עשתה נברשת של זהב בשעת שחמה זורחת ניצוצות יוצאין הימנה ויודעין שהגיעה זמן ק"ש.
<h2>דף לח.</h2>
בשמך יקראוך ובמקומך יושיבך ואין אדם נוגע במה שמוכן לחבירו, הילכך לא יקנא אדם הצלחת חבירו.
<h2>דף לח:</h2>
כל השוכח דבר ממשנתו מורידין אותו מגדלותו וגורם גלות לו ולבניו.
בא לידו דבר עבירה פעם ראשו' ושניה ולא חטא שוב אינו חוטא שנאמר רגלי חסידיו ישמור.
<h2>דף לט.</h2>
טרף בקלפי ועלה שני גורלות.
<h2>דף לט:</h2>
ת"ר עשרה פעמים מזכיר כהן גדול את השם ג' בוידוי ראשון ג' בוידוי שני ואחת בגורלות וג' בשעיר המשתלח.
<h2>דף מג:</h2>
בכל יום היה מקריב פרס שחרית ופרס בין הערבים והיום מוסיף מלא חפניו, בכל יום היתה דקה והיום דקה מן הדקה.
<h2>דף מז.</h2>
הוציאו לו כף ומחתה וחפן הגדול לפי גדלו.
<h2>דף מט.</h2>
לי התיר רבי חנינא לשתות שחליים בשבת.
<h2>דף נא:</h2>
היה מהלך בהיכל עד שמגיע לבין שתי הפרכות.
<h2>דף נב.</h2>
היכל ק' על ק' ה' פסוקים שאין להם הכרע.
<h2>דף נב:</h2>
יוצא ובא לו דרך כניסתו.
<h2>דף נג.</h2>
ונתן את הקטורת שלא יתקן מבחוץ ויכנס לפנים.
<h2>דף נג:</h2>
המתפלל צריך שיפסיע ג' פסיעות לאחוריו בכריעה אחת.
מאי מצלי יהי רצון שתהא השנה הזאת גשומה אם שחונה. לכן יש לומר בראש השנה אסומה טלולה גשומה אם שחונה ולא היה מאריך בתפלתו.
נטל את הדם ממי שממרס בו והזה כמצליף וכך הי' מונה אחת כו' הביאו לו את השעיר כו' נתן את המלא לתוך הריקן.
<h2>דף סב.</h2>
שני שעירי יום הכפורים מצותן שיהיו שוין במראה ובקומה כו'.
<h2>דף סו.</h2>
אין מקדישין ואין מחרימין ואין מעריכין בזמן הזה, ואם הקדיש והעריך בהמה תיעקר, פירות כסו' וכלים ירקבו. לכן יזהר בזמן הזה שלא יאמר אדם דבר זה להקדש אך יאמר לעניים או לקהל, ולא יכתוב של הקדש, עיין פרק קמא דע"ז [י"ג ע"א] סימן ז'.
בא לו אצל שעיר המשתלח וסמך שתי ידיו עליו ומתודה, וכך הי' אומר אנא כו'. מסרו לו למי שהוא מוליכן.
וכבש עושין מפני הבבליים שהיו תולשין בשערו ואומרים לו צא צא. [ע"ב] תנא לא בבליים היו אלא אלכסנדריים ומפני כו'.
<h2>דף סו:</h2>
מהו לסוד ביתו, מהו לסוד קברו, שאלה אשה את רבי אליעזר אמר לה אין חכמת אשה אלא בפלך.
<h2>דף סח:</h2>
בא לו כהן גדול לקרות אם ירצה בבגדי בוץ ואם ירצה באצטלית לבן משלו.
וקורא אחרי מות ואך בעשור וגולל את התורה ואמר יותר ממה שקריתי כתוב וקורא בעשור שבחומש הפקודים על פה. ופריך ולגלול ס"ת וליקרי, ומשני אין גוללין ספר תורה בצבור מפני כבוד צבור. ונייתי אחריני וניקרי משום פגמו של ראשון דחד גברא בתרי סיפרי איכא פגמא. ומברך עליה שמונה ברכות.
<h2>דף סט.</h2>
אפי' עשר מצעות זו על זו וכלאים תחתיהן אסור לישן עליהם, בגדי כהונה קשים הם, האי נמטא דנרש שריא.
<h2>דף ע.</h2>
תנא דבי רבי שמואל, רבי אליעזר אומר יצא ועשה אילו ואיל העם ואימורי חטאת אבל פר העולה ושבעה כבשים תמימים ושעיר הנעשה בחוץ עם תמיד של בין הערבים, רבי עקיבא אומר יצא ועשה את פר העולה ושבע כבשים תמימים עם תמיד של שחר ואחר כך עבודת היום ואחר כך שעיר הנעשה בחוץ ואחר כך אילו ואיל העם, ואחר כך אימורי חטאת ואחר כך תמיד של בין הערבים.
<h2>דף ע:</h2>
רבי אומר איל אחד האמור כאן הוא האמור בחומש הפקודים, רבי אלעזר ב"ר שמעון אומר שני אלים הם.
ת"ר ובא אהרן אל אהל מועד כדי להוציא כף ומחתה [ע"א ע"א] וכל הפרשה נאמרה על הסדר לבד פסוק זה מ"ט אמר רב חסדא גמירי ה' טבילות וי' קידושין ואי כסדרה לא משכחת אלא שלשה טבילות וששה קידושין.
<h2>דף עא.</h2>
אתהלך לפני ה' בארצות החיים אמר רב יהודא זה מקום שווקים.
טוב לדור במקום שוקים.
<h2>דף עא:</h2>
מעשה בכהן גדול שאמר לשמעי' ואבטליון ייתון בני עממיא לשלם, אמרו ליה ייתון בני עממי' לשלם דעבדין עובדא דאהרן, ולא ייתון בני אהרן לשלם דעבדין עובדא דבני עממין.
באלו נשאלין לאורים ותומים ואינם נשאלים להדיוט אלא למלך ולבית דין, ת"ר כיצד שואלים וכו'.
<h2>דף עב.</h2>
המקרע בגדי כהונה לוקה. אמר רבי אליעזר המזיח חושן מעל האפוד לוקה, והמסיר בדי ארון לוקה.
<h2>דף עב:</h2>
מכאן לתלמיד חכם שבני עירו מצווין לעשות מלאכתו, כל תלמיד חכם שאין תוכו כברו אין ת"ח.
אמר להו רבא לרבנן במטותא מינייכו לא תרתון תרתי גיהנום.
<h2>דף עג:</h2>
כיצד נעשות, רבי יוחנן אומר בולטות, ריש לקיש אומר מצטרפות, ופריך והא לא כתיב בהו צדי' אמר רב שמואל אברהם יצחק יעקב כתיב שם, ופריך והא לא כתיב טי"ת אמר רב אחא שבטי ישורון כתיב שם.
האוכל ביום הכפורים ככותבת הגסה השותה מלא לוגמיו חייב.
<h2>דף עז:</h2>
ת"ר אסור לרחוץ מקצת גופו ככל גופו, ואם הי' ידיו ורגליו מלוכלכות בטיט ובצואה רוחץ כדרכו ואינו חושש, מכאן פסקו הגאונים באדם היוצא לנקביו ביום הכפורים או שחרית דאמרינן [שבת ק"ח ע"ב] יד לפה יד לחוטם תיקצץ רוחץ כדרכו ואינו חושש דלא גרע מהיו מלוכלכות. ואסור לסוך מקצת גופו ואם היה חולה או שהיו חטטין על ראשו סך כדרכו ואינו חושש. שומרי פירות עוברים במים עד צוארם ואינם חוששים. ר' גמליאל אומר מדיחה ידה במים ונותנת פת לתינוק משום שיבתא, פירשו בתוס' רוח רעה אינה מצויה בינינו.
<h2>דף עח.</h2>
אסור לישב ע"ג טיט המטפחת ביום הכפורים, אמר אביי בטופח ע"מ להטפיח. אמר רב יהודא מותר להצטנן בפירות רב יהודא מצטנן בקרא רבא מצטנן בכסא דכספא, פירוש ריקן. ערב תשעה באב מביאין לו מטפחת ושורה אותם במים למחר מעבירה על עיניו ואינו חושש בערב יוהכ"פ שורה אותה במים ועושה אותה כמין כלים נגובים למחר מעבירה על עיניו ואינו חושש.
<h2>דף עח:</h2>
אמר רבה בר בר חנה אני ראיתי את רבי שיצא בסנדל של שעם בתענית צבור ואמינא ליה ביום [הכפורים] מאי אמר לי לא שנא, אביי נפיק בדהוצי רבה בר רב הונא כריך סודרא אכרעיה ונפיק.
ת"ר התינוקות מותרין בכולם באכילה ושתי' חוץ מנעילת סנדל דאמרי אחרינא עבדי להו (מאתמול אבל נעילת הסנדל) דמנח מאתמול לא מצי אמרת דאמר שמואל האי מאן דבעי למיטעם טעמא דמיתותא ננעול מסאני וניגני (לא).
<h2>דף פ.</h2>
אמר רב יהודא אמר רב לא לוגמיו ממש אלא כל שאילו מסלקו לצד אחד ויראה כמלא לוגמיו.
<h2>דף פא:</h2>
ת"ר ועניתם בתשעה יכול בתשעה ת"ל בערב אי בערב יכול משתחשך ת"ל בתשעה, הא כיצד מוסיפין מחול על הקודש אי[ן] לי אלא לפניו לאחריו מנין ת"ל מערב ועד ערב, אין לי אלא יום הכפורים, שבת מנין ת"ל תשבתו, ימים טובים מניין ת"ל שבתכם.
אכל ושתה אין מצטרפין. אכל אוכלים שאינם ראוים לאכילה ושתה משקים שאינם ראוים לשתי' פטור, שתה ציר או מורייס פטור. אמר רבא כס (בלפלא) [פלפלא] יבישתא ביומא דכיפורי פטור. מכל הני נראה אדם הבולע רוקו שבתוך פיו ביום הכפורים פטור חדא דאינו ראוי ועוד דכס פילפלי או זנגבילא, אי אפשר בלא רוק ואפי' הכי פטור ואף אם הוא הרבה ממלא לוגמיו, וליכא למימר דפטור אבל אסור כמו שכתבתי במסכת תענית [י"ב ע"א, סימן י']. וזה כתבתי על ששאלוני בני הקטן כשהתחיל להתענות טרם הגיע לחינוך וכן יש לדקדק מלשון רש"י פרק כלל גדול [ע"ג ע"א] גבי כסבור רוק הוא ובולעו.
<h2>דף פב.</h2>
אמר רב הונא בן שמונה ובן תשעה מחנכין אותם לשעות בן עשרה ובן אחד עשרה משלימין מדרבנן בן י"ב משלימין מדאורייתא בתינוקת [רב נחמן אמר] בן ט' ובן י' מחנכין אותם לשעות, בן אחד עשרה וי"ב משלימין מדרבנן [בן] י"ג משלימין מדאורייתא בתינוק, (ופירש רש"י דרב הונא ורב נחמן לא פליגי, ורבי יוחנן אומר בן עשר) בן אחד עשר מחנכין אותו לשעות בן י"ב משלימין (מדאורייתא בתינוקות) ושלש עשרה משלימין מדאורי' בתינוק.
<h2>דף פג.</h2>
רופא אומר צריך וחולה אומר אינו צריך, רופא אומר אינו צריך וחולה אומר צריך מחללין, ופר"י חולה אומר צריך לא שאמר אני מסתכן אם לא יתנו לי לאכול דאטו חולה נביא הוא אך שאמרו לו יום כיפורים הוא ואומר יתנו לי נותנין לו, וטוב לתת לו פחות פחות מכשיעור כדאמרינן עוברה שהריחה בשר קודש תוחבין לה ברוטב אם נתיישבה דעתה טוב ואם לאו נותנין לה מן הבשר.
<h2>דף פד:</h2>
ת"ר מפקחין פקוח נפש בשבת והזריז משובח ואינו צריך ליטול רשות מבית דין ואין עושין דברים הללו לא ע"י [גויים ולא ע"י קטנים ולא ע"י נשים אלא ע"י] גדולים מישראלים.
ראה תינוק נופל למים פורס מצודה ומעלהו ואע"ג דצד כוורי. ננעלה דלת בפני תינוק שובר הדלת (ואע"ג דמכוין למיתבר שיפי).
מכבין ומפסיקין מפני הדליקה ואפי' לחצר אחרת.
אין הולכין בפקוח נפש אחר רוב העולם. מפקחין ואפי' שני רופאים אומרים אינו צריך ואחד אומר צריך.
<h2>דף פה:</h2>
חטאת ואשם ודאי מכפרים, מיתה ויום הכפורים מכפרים, [עם התשובה] התשובה מכפרת על עבירות קלות ותולה על עבירות החמורות, ומיתה ויום הכיפורים מכפרים [גם עליהם].
<h2>דף פו.</h2>
שאל (את) רבי מתיא בן חרש את רבי אלעזר ברומי, שמעת ארבעה חלוקי כפרות שהי' רבי ישמעאל דורש אמר לו שלשה הן ותשובה עם כל אחת, עבר על מצות עשה ועשה תשובה, אינו זז מכאן עד שמוחלין לו עבר על לא תעשה ועשה תשובה, תשובה ויום הכפורים מכפרים עבר על כריתות ומיתות בית דין ועשה תשובה, תשובה ויום הכפורים תולין ויסורים ממרקים אבל מי שיש בידו חילול השם אין כוח בתשובה לתלות ולא יום הכפורים לכפר ולא יסורים למרק אלא כולם תולים ומיתה ממרקת, היכי דמי חילול השם כגון אדם שקרא ושנה ואין דיבורו בנחת עם הבריות ואין משאו ומתנו באמונה.
<h2>דף פו:</h2>
גדולים בעלי תשובה, היכי דמי בעל תשובה כגון שבא דבר עבירה לידו ופירש מחוי רב יהודה באותו מקום ובאותו פרק ובאותו אשה. מכסה פשעיו לא יצליח בעבירות שבין אדם לחבירו אשרי נשוא פשע כסוי חטאה עבירה שבין אדם למקום.
<h2>דף פז.</h2>
כל המזכה הרבים אין חטא בא על ידו, וכל המחטיא הרבים והאומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה, אחטא ויום הכפורים מכפר אין יום הכפורים מכפר.
עד שירצה חבירו ואפילו גדול לקטן כדאשכחן רב דאזיל לגבי טבחא. אמר רב יצחק כל המקניט חבירו אפי' בדברים צריך לפייסו בשלש שורות של שלשה בני אדם ואם מת אמר רבי יוסי מביא בני אדם על קברו ויאמר חטאתי להשם אלקי ישראל ולפלוני זה, וכל המבקש מחבירו אין צריך לבקש יותר משלשה פעמים, דוקא חבירו אבל רבו עד דמפייס ליה, וכל תלמיד חכם שאינו נוקם ונוטר עד דמפייסו ליה בדברים אינו ת"ח ת"ר כ"ד דברים מעכבין התשובה עי' בג' (האלפסי מביאם דף שי"ט בפרק זה ור"ן כתב לא ידעתי היכן היא שנויה).
<h2>דף פז:</h2>
בערב יום הכפורים שולחין לעניים לכל הפחות דמי הכפרות, כי ראוי היה לשלוח הכפרות לעניים לולי שמתביישין. ומנהג להשליך על הגגין בני מעיים לרחם על העופות הפורחין. וראי' מפרק גיד הנשה [צ"ה ע"ב] במעלי יומא הכיפורים אתא עורבא שדא כבדי וכולייתא.
כתוב בתשובת הגאונים שאנו שוחטים תרנגולים במספר בני הבית מחזרים אותם על ראש כל אחד מהם ואומרים תהא (תחתי) [כפרתי] תהא חליפתי תהא תמורתי אתה תפרוש למיתה ואני לחיים. ונהגו להדליק נר לכל אחד ואחד ביום כפור משום דגרסינן בפרק קמא דכריתות [ה' ע"ב] ובפרק (קמא) (בתרא) דהוריות [י"ב ע"א] האי מאן דבעי לידע אי מסיק שתא ליתי בהלא עשרה יומי שרגין וליתב ליה בביתא דלא נשיב זיקא אי משיך נהורא לידע דמסיק שתא וכו'. ונהגו לטבול ערב יום הכיפורים משום דאמרי' במדרש רבי תנחומא [וכ"ה בפדר"א פמ"ו] פרשת ואתחנן ביום כיפור נקיים כמלאכים ולבושים לבנים ועומדים וכו' ועל זה נמי סומכין בני אדם העומדים כל היום, אכן יש שאין נוהגין ומביאין ראי' מההיא דאמרינן [פ"ז ע"ב] קם אכרעיה משמע דלא היה עומד כל היום, ועל טבילות בערב ראש השנה ויום הכיפורים אין מברכין.
בערב יום הכפורים רגילין להרבות בסעודה. פרק קמא דכתובות [ה' ע"א] דפריך אלא מעתה יום הכפורים שחל להיות בשני וכו' וכן בפרק אותו ואת בנו [פ"ג ע"א] ובמדרש פרשת ויכלו [ב"ר פי"א]. בשחרית ערב יום הכפורים אין אומרים תחינות. ואומרים אבינו מלכנו ולמנחה אין החזן אומר וידוי וגם לא יאמר אבינו מלכינו. ואחר סעודה המפסקת אם עוד היום גדול יש גאונים הפוסקים דשרי לאכול ולשתות ומביאין ראי' ממדרש איכה רבתי [פ"ג ו'] דקאמרינן אכל ופסק ואפ"ה חזר ואכל ויש דוחין שמא מתחילה הי' דעתו לכך. ואין טומנין חמין לצורך מוצאי יום הכפורים. ומדליקין נרות על השולחן ועורכין השולחן כדרך שעושין בשבת, גאונים פוסקים שלא לברך על הנר, אכן רוב גאונים פסקו על פי הירושלמי לברך אפי' [בימי החול כמו] בשאר יום טוב. והיכא דחל יום הכיפורים בשבת בהא כולם שוין לברך ויש מדליקין (ו)גם בחדרם עיין פרק מקום שנהגו [פסחים נ"ג ע"ב] שלא ליגע באשתו כאלו היתה נדה, [נוסח מהר"י ווייל. ליל יום כפורים אסור ליגע באשתו כאלו היא נדה]. ולערב נכנסין לבית הכנסת ומתירין להתפלל עם העבריינים דאמר רבי שמעון חסידא כל תענית שאין בה מפושעי ישראל אינה תענית [כריתות ו' ע"ב] ואם חל בשבת יאמר ויכלו מגן אבות בדברו המלך הקדוש שאין כמוהו וכן יש לומר בשבת שבין ראש השנה ליום הכפורים וחותם מקדש השבת. ויאמר תחילה כשנכנסו לבית הכנסת כל נדרי ג' פעמים כי כל מעשה חכמים משולש מותר לך מותר לך מותר לך והקהל יאמרו עמו למען יתירו לחזן וגם כדי שיהיו שלשה המתירין דאין מומחין בחוצה לארץ להתיר החזן לבדו. ויאמר מיום כפורים זה עד יום כפורים הבא עלינו כדאמרינן במסכת נדרים [כ"ג ע"ב] עומד אדם בראש השנה ואומר כל נדרי שעתיד לידור וכו' ואין צריך לומר חוץ מחרמות הקהל דאין דעת המתיר על זה, ואומר ונסלח ולא ככתוב. ומברך שליח צבור שהחיינו דקי"ל סוף פרק בכל מערבין [מ' ע"ב] אומרים זמן בראש השנה ויום הכפורים. ואי אפשר לאומרו על הכוס כדאמר התם. ויש מקום שאין מתעטפים בטליתות כי לילה לאו זמן ציצית ויש מקום שמתעטפים ומברכין דכסות המיוחד ליום חייב אף בלילה וטוב להתעטף בעוד יום גדול לאפוקי מפלוגתא כדי לברך. ועונין ברכו ואומרים ברוך שם כבוד בקול רם על פי המדרש שחושבין אותו היום כמלאכים, ועומדים על כרים וכסתות לפי שהצינה קשה ואמרינן [לעיל ע"ח ע"ב] רבה בר רב הונא כריך סודרא אכרעיה ונפיק, ויש שישנים כל (היום) [הלילה] בבית הכנסת ואע"ג דאמרינן בפרק בתרא דמגילה [תוספתא פ"ב הי"א] בתי כנסיות אין ישינים בהם, הכא לצורך שימור ומצוה שרי. ואין מזכירין סדר העבודה לא בקרובות ולא בסליחות ביוצר ונוהגין לומר ביוצר שלש עשר פעמים ויעבור נגד שלש עשרה מדות וקורא בתורה פרשת אחרי מות, ולמפטיר בעשור בפרשת פנחס ומפטיר בישעי' ואומר סולו. ואם יש תינוק למול מלין ומברך על הכוס ואומרים אשרי. ומקדימין ביוצר כדי שיתפללו הקהל מוסף טרם יגיע שש שעות ומחצה עיין ספר המצות קטן בהלכות תפלה ועיין בברכות [כ"ח ע"א] בסימן צד. ואחר גמר תפלת מוסף יוציא ספר תורה ויקרא בפרשת עריות ומפטיר ביונה ויאמר כל הברכות על התורה כדמשמע פרק במה מדליקין [כ"ד ע"א] גבי יום שנתחייב בארבע תפלות. ביוצר ובמוסף ובנעילה נושאין כפיהם ולא במנחה ולומר במנחה ברכינו בברכה עיין פרק הקורא בתרא במסכת מגילה [כ"ד ע"ב] ואחר תפלת המנחה אומרים אשרי ובא לציון ומתפלל תפלת נעילה ויאמר חתימה במקום כתיבה ואין אומרים אבינו מלכינו כי כבר אמרו במנחה, ותוקעין דתקיעה חכמה ואינה מלאכה ואם חל בשבת אין אומרין כל היום אבינו מלכינו אך אחר תפלת נעילה ודוכנה, ויאמר חתמינו במקום כתבינו. ויאמר ויתן לך ופזמון המבדיל בין קודש לחול חטאתינו ימחול וכו' יאמר עם שאר הפזמונים וקבלתי כי מאד טוב לומר סליחות רבת צררוני שלשה פעמים ביום הכפורים ובמוצאי יום הכפורים מבדילין ומברך פרי הגפן וכו' מאורי האש והמבדיל, ונראה דצריך להדליק נר אחד להבדלה ולא נר שדלוק בבית הכנסת דלא הודלק להאיר וקיי"ל במסכת ברכות [נ"ג ע"א] נר שהודלק לכבוד אין מברכין עליו ואם יכבנו וידליקנו שנית יכול לברך עליו. והעושין שני ימים יום כיפורים לא יתפללו ביום השני כי אם כשאר הקהל ואפי' הם עשרה, ואם חל יום שני שלהם בערב שבת לא יכינו להם בני ביתם כלל לשבת אך יאכלו עם אחרים שלא הכינו בעבורם. וגאונים אסרו להטמין חמין מערב יום הכפורים לצורך מוצאי יום הכפורים.
ת"ר מצות וידוי ערב יום הכפורים חכמים אומרים צריך שיתודה קודם שיאכל וישתה במנחה, ואחרי שיאכל, ערבית שחרית מנחה נעילה, יחיד היכן אומרה אחר תפילתו ושליח צבור באמצע תפלה, אמר בר המדורי הוה קאימנא קמיה דמר שמואל והוה יתיב, כי מטא שילוחא דציבורא לאבל אנחנו חטאנו קם אכרעיה שמע מינה עיקר וידוי הוא אמר רב תפלת נעילה פוטרת של ערבית, והאידנא נהוג עלמא להתפלל תפלת ערבית אחר נעילה וזמן תפלת נעילה ודוכנה עיין פרק בתרא דתענית [כ"ו ע"ב] ופרק כל כתבי [קכ"א ע"א].
ת"ר הרואה קרי ביוה"כ יורד וטובל ואם מבערב שהקרי יבש על בשרו ישפשף, הרואה קרי ביום הכפורים ידאג כל השנה כולה ואם עלתה לו שנה מובטח שהוא בן עולם הבא שכל העולם רעב והוא שבע.
